גילוי דעת האגודה הישראלית למדע המדינה – המלחמה בעזה
- פרופ' אסנת עקירב - המכללה האקדמית גליל מערבי
- 11 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני יומיים
מאת: פרופ' אסנת עקירב - המכללה האקדמית גליל מערבי
לקריאת המאמר המלא >>
11באוגוסט 2025
גילוי דעת מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה
אנחנו, חוקרי וחוקרות מדע המדינה, יחסים בינלאומיים, מנהל ציבורי ומדיניות ציבורית מכלל מוסדות ההשכלה הגבוהה ומכוני המחקר בישראל, קוראים בזאת לממשלת ישראל לחזור בה מהחלטתה לכבוש חלקים נוספים מרצועת עזה. על הממשלה להסכים עתה למשא ומתן על הפסקת אש קבועה ושחרור מיידי של כל החטופים החיים והמתים, ולחתור להסדר מדיני לניהול אזרחי-פלסטיני של רצועת עזה בשילוב של גורמים מתונים מקרב מדינות ערב.
אנו קוראים לראשי האופוזיציה לצאת כולם, פה אחד ובאופן פומבי, בהתנגדות ברורה למהלכים המסוכנים של הממשלה, ולהביע את תמיכתם בהפסקת אש קבועה, שחרור מידי של כל החטופים הישראלים, ובחתירה להסדר מדיני-אזורי ברצועת עזה.
לאחר כמעט שנתיים של לחימה, אין למלחמה הצדקה אסטרטגית ומוסרית, והיא איננה זוכה ללגיטימציה בדעת הקהל הישראלית. המלחמה גבתה וגובה מהציבור הישראלי מחיר כבד מנשוא בחיים, בגוף ובנפש, כמו גם ברווחה כלכלית וחברתית. כיבוש מלא של עזה יוסיף ויפגע בחייהם של חיילינו וחטופינו. המשך הלחימה בעת הזו יפגע אנושות בשארית הלכידות החברתית ובאמון הציבור. לפגיעות אילו מתווספים אובדן הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל והירידה התלולה בתמיכה דעת הקהל בעולם כולל בארה"ב, והסכנות לביטחון, לכלכלה ולהשכלה הגבוהה כתוצאה מכך. יתר על כן, הפגיעה במעמד הבינלאומי של ישראל מסכנת את יהדות התפוצות, ובהתאמה פוגעת בזהות היהודית ובתמיכה של הקהילות היהודיות בחו"ל במדינת ישראל.
זאת ועוד, הממשלה מנצלת את המלחמה בכדי לקדם, צעד אחר צעד, פגיעה ביסודות הדמוקרטיה ובממלכתיות של הצבא, שב"כ, המשטרה, והשירות הציבורי בכללותו. בכלל זה ניכרת הפגיעה במעמדו וכוחו של בית המשפט העליון, ופיטורין של אנשי מקצוע בכירים, ובראשם ראש שב"כ והיועצת המשפטית לממשלה. בנוסף, אנחנו עדים לפוליטיזציה הרסנית וחסרת תקדים של השירות הציבורי, שעובדים מקצועיים ומסורים רבים עוזבים אותו, הן מרצון והן שלא מרצון, ואחרים נמנעים מלהגיש מועמדות לשורותיו. המשך מצב החירום, והפגיעה במוסדות, גם מעמיד בספק את האפשרות לקיים בחירות הוגנות וחופשיות.
לצד הפגיעה בחברה הישראלית, שאותה אנו חווים על בשרנו, חובה עלינו להכיר באחריותנו לפגיעה הלא מידתית שמבוצעת על ידנו ובשמנו ברצועת עזה. זה זמן רב מדי שהחברה הישראלית בוחרת להתעלם מההרג וההרס ברצועה, ולהתייחס אליו, לכל היותר, כנזק תדמיתי והסברתי.
על פי הערכות שמרניות שלא נסתרו על ידי ממשלת ישראל וצה"ל, ברצועת עזה נהרגו למעלה מ- 60 אלף בני אדם, כאשר 65% או יותר הינם אזרחים שאינם מעורבים בלחימה. מספר ההרוגים ברצועה והאחוז המדוייק של אזרחים אל מול לוחמים אינם מוסכמים, משום שצה"ל נמנע מלפרסם ולבסס את הערכותיו. יתר על כן, צה"ל אוסר על כניסה של עיתונאים זרים לרצועה באופן שמונע סיקור אפקטיבי. לצד המספר הבלתי נתפס של הרוגים, מרבית תושבי הרצועה הם מחוסרי בית, ורבים סובלים מחולי, מתת תזונה ומרעב, הפוגע בראש ובראשונה בילדים ובזקנים. מצב זה החריף מאז חודש מארס 2025.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שחמאס הוא ארגון טרור רצחני. חמאס הוא זה שפתח במתקפת השביעי באוקטובר, רצח וחטף אזרחים ישראלים ש- 50 מביניהם עדיין מוחזקים על ידו, ויש לו תרומה נכבדה להרג, לפציעות בגוף ובנפש, ולמשבר ההומניטרי הנורא ברצועת עזה. ואולם, האשם של ארגון טרור לא יכול לנקות מאחריות את מדינת ישראל, שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית ושומרת חוק אשר משתייכת לקהילה הבינלאומית ומחוייבת לדין הבינלאומי. כיבוש שטחים נוספים ברצועת עזה יביא להרג נוסף של חפים מפשע, ויחריף את האחריות של ישראל לאסון המתחולל ברצועה, את הכתם המוסרי על כולנו, ואת הסיכון הפיזי והמשפטי לחיילי צה"ל.
לפיכך, אנו קוראים בדחיפות להפסקת אש קבועה, לשחרור של כל החטופים ולהסדר מדיני-אזורי, שיאפשרו לנו, כחברה, להתחיל את תהליך השיקום הפנימי של המוסדות הדמוקרטיים ושל השירות הציבורי בישראל.
11.8.25
לקריאת המאמר המלא >>
תגובות